מה הקשר בין פרקינסון להזעת יתר?

פרקינסון היא מחלה כרונית המאפיינת, לרוב, חולים מבוגרים (מעל גיל 50). מבין שלל תסמיניה, הזעת יתר (היפרהידרוזיס) הינו תסמין משני נוסף, אשר מסב חוסר נוחות ומשפיע על איכות החיים הירודה בלאו הכי, של החולה.

במצב טבעי, תפקיד הזעה הוא לקרר את הגוף באמצעות מערכת העצבים האוטונומית (הלא רצונית) בעת עלייה בחום הגוף, כתוצאה מתנאים סביבתיים קשים.

אך במקרים רבים מערכת העצבים האוטונומית נפגעת אצל חולי פרקינסון, ולכן מתקשה לתפקד, גם ביחס לאיזון טמפרטורת הגוף. המטופלים מוצאים עצמם מזיעים מאד, גם כאשר אין שום זרז חיצוני.

הזעת יתר אצל חולי פרקינסון עלולה להופיע באחת משתי צורות. הצורה הראשונה נובעת כחלק מתנועתיות היתר המאפיינת את החולים, ומהווה למעשה תגובה למאמץ השרירים הניכר אותו עושה המטופל.

הצורה השנייה עלול לנבוע מתהליכי ה"OFF" של המחלה כתוצאה ממינון לא מאוזן של תרופות. מעבר לכך, מתרחשת ירידה בתפקוד ההיפותלמוס האחראי על איזון וויסות חום הגוף וירידה בתאי הדופמין, הגורמים להזעת יתר חמורה אף יותר. הזעת היתר לא נגרמת עקב שימוש בתרופות אנטי פרקינסוניות, אשר דווקא עלולות לגרום לחילופין לחוסר זיעה.

ירידה בדופאמין ועליה בהפרשת אצטיל כולין: מהגורמים להזעת היתר

תאי העצב המשחררים דופאמין, באופן תקין, אחראים לתנועת שרירים רצונית וחלקה. כאשר חלה התנוונות בתאים אלה וכתוצאה מכך ירידה משמעותית במספרם, החולים אינם מסוגלים לשלוט בשריריהם ובתנועותיהם. ככל שהמחלה מתקדמת, כך גם תאי הדופאמין, אשר עדיין נמצאים – נחסמים, וגורמים לשינוי מהותי בפעילות הביוכימית במוח בכלל, ושל ההיפותלמוס בפרט.

בשלב זה המטופל יסבול מהזעת יתר כללית או ממוקדת (בכפות הידיים והרגליים) שתהיה בלתי נשלטת, בעלת דרגות חומרה שונות. ככל שהמחלה הולכת ומחמירה, תסמיני הזעת היתר יהיו חמורים יותר ויותר. ולחילופין, כאשר מופיעים תסמינים של הזעת יתר, ההנחה היא כי המחלה מתקדמת.

המבוכה הנגרמת מהזעת היתר, נחסכת מחולי הפרקינסון, אשר לרוב איבדו את חוש הריח שלהם ואינם יכולים להריח או להיות מודעים לריחה.

הטיפול המוצע

ישנו ויכוח בין הרופאים המטפלים לגבי יעילות הטיפול. במקרים של הזעת יתר בפרקינסון, אין טיפול אחר מלבד טיפול תרופתי, אשר ניתן בזמן ההתקף. מכיוון שהגורם העיקרי למצב הינו חסר דופמין, בדרך כלל נעשה שימוש בתרופות אגוניסטיות כמו דופרגין או פרופנלול. איזון מינון מתן לבדופה (levodopa) עשוי לסייע באופן זמני. ולפעמים, אף ניתן להזיז את זמני לקיחת התרופה, כך שיפריעו במידה המינימלית.

במידה ואפשרי, כדאי לנסות להוריד את מידת החומרה, באמצעות שיטות שונות. למשל, לעקוב אחר מזון מסוים הגורם לרגישות והזעת יתר, ולנסות להפסיקו (כמו למשל קפאין, אלכוהול או מזון חריף), ללבוש בגדי ככותנה לא צמודים, לא להימצא בחדרים צפופים וסגורים, לחלוץ נעליים ולהוריד גרבים לעיתים קרובות ועוד.

במקרה והזעת היתר מופיעה בעיקר בכפות הרגליים, אפשר לטפל בה בטיפולים ייעודיים כמו אלומיניום כלוריד ודומיו. טיפולים אלה עשויים להיות יעילים גם כאשר היא מופיעה בכפות הידיים. במקרים רבים, הופעת הזעת היתר, מופיעה בשילוב עם דיכאון ותופעות עוריות אחרות (כמו יובש של העור או שומניות יתר, דרמטיטיס ועוד) כחלק מהתקדמות המחלה.

על המטופלים ובני משפחותיהם להיות מודעים לבעיות אלו, ולנסות לטפל בהן, בכדי לשפר את איכות חייהם של המטופלים, עד כמה שאפשר. מטופלים מסוימים יימצאו פתרונות להזעת יתר מתחום הרפואה המשלימה המזרחית, כמו הוספת תוספי תזונה שונים או וויטמינים.