הזעה היא השיטה הטבעית של הגוף לשמור על קרירות. היא מתרחש לאורך כל היום, גם כשאינה מורגשת, אך הגוף נוטה להזיע ככל שהוא זקוק לכך בלבד, וההזעה מתאדה בתהליך כה מהיר, עד שאדם אינה מודע לו בכלל.
במצב רפואי המתבטא בחום גבוה, כשטמפרטורת הגוף גבוהה מהרגיל, הגוף מתכסה בזיעה.
אך בעוד שהזעת יתר עשויה להיגרם כתוצאה מבעיה רפואית, חלק מהאנשים עשויים להזיע יתר על המידה מבלי לסבול מבעיה רפואית. מקרים אלו עשויים להיות קשורים להפרעות נפשיות מרכזיות, כגון מאניה דפרסיה, סכיזופרניה פרנואידית, או חרדה קשה.
הפרעות נפשיות מגבירות הזעת יתר, ולהיפך
כשהזעת יתר הופכת להיות בלטי נשלטת, היא מתחילה להציק ולהתבטא בתחומים רבים בחיים, עד שהיא מתבטאת בחרדה חמורה, וככל שהלחץ שהחרדה מתגברת, כך גם מתגברת הזעת היתר, במצבים המובילים בעיקר להימנעות ממגעים חברתיים.
החברה מתייחסת לתופעת הזעת יתר כסטיגמה ואפליה המהווה קרקע פורייה להערות לעגניות המובילות לבידוד. המצוקה הנפשית אותה חווה אדם הסובל מהזעת יתר כה עזה, עד שהוא מעדיף להימנע מפעילויות שבעבר גרמו לו להנאה, במצב המתפתח גם לדיכאון, מצב של דחק נפשי, חרדה, אלכוהוליזם, סיוטי לילה, רוגז, דכדוך, עצבנות, והתמכרות לסמים.
מחקרים מוצאים קשר הפוך בין הפרעות נפשיות לבין הזעת יתר. כלומר, כל מצב נפשי עלול להוביל להתפתחות הזעת יתר, ולהיפך. הקשר בין שני המצבים עשוי להיות טמון בחוסר הנוחות כתוצאה מהזעת היתר, או בהגברת המודעות לתופעה. ההפרעות הנפשיות עשויות להגביר את הרגישות לגלי חום, הזעה מוגברת, התקפי פאניקה, והתפרצויות זעם. מ
חקרים שבחנו היבטים נוספים של הקשר בין הפרעות נפשיות לבין הזעת יתר, כללו גורמים חברתיים, דמוגרפיים ונפשיים בעלי חשיבות לטיפולים השונים לשני המצבים.
הזעת יתר כתוצאה מטיפולים תרופתיים להפרעות נפשיות
הפרעות מתח וחרדה קיצוניות עלולות לגרום להזעה מוגברת. החרדה והמתח עלולים לגרום לטמפרטורת הגוף לעלות, מה שעלול להוביל להזעה. המבוכה המתרחשת כתוצאה מהזעת היתר עשויה להוביל להגברת החרדה, מה שעלול לגרום להזעה נוספת.
גם מספר תרופות פסיכיאטריות עשויות להוביל להזעת יתר כתופעת לוואי שכיחה של טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות, במיוחד בתרופות המווסתות את רמות הסרוטונין במוח. פרוזאק, פקסיל ורסיטל הן תרופות בקבוצה זו, הידועות בחוגים רפואיים כתרופות SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין.
ניסויים קליניים הוכיחו כי הזעת יתר מתרחשת בקרב שבעה עד 19% מהמטופלים הסובלים מדיכאון הנוטלים תרופות אלו. בקרב חלק קטן ממטופלים אלו, התסמינים חמורים דיים על מנת לגרום להם לחדול או לשנות את הטיפול התרופתי בדיכאון. היות ולא קיים הסבר טוב לסיבה בגלל הזעת יתר נגרמת כתוצאה מתרופות נוגדות דיכאון, קשה לפתח פתרונות יעילים לבעיה.
הטיפול האחרון תואר בסדרת מקרים שהופיעו במאמר שפורסם במאי 2002, בכתב העת American Journal of Psychiatry, כשחמישה מטופלים שנטלו תרופות נוגדות דיכאון, כגון פרוזאק, אפקסור ופקסיל, קיבלו טיפול חלופי של ציפרופטאדין, במינון של ארבע מיליגרם פעמיים ביום, ותופעת הלוואי של הזעת היתר חדלה בכל חמשת המקרים. המטופלים חוו תופעות לוואי קטנות נוספות, אך הצליחו לשמור על ההשפעה החיובית לטווח הארוך.
