הידראדניטיס סופורטיבה היא מחלה דלקתית כרונית של העור, המאופיינת בהתקפים. היא מתבטאת בהתפתחות פרונקלים או נגעים דמויי אבצסים, המופיעים ברוב המקרים בקפלי העור כמו למשל בבתי השחי או בין העכוזים, אך באופן עקרוני יכולים להופיע בכל אזור שבו ישנם זקיקי שיער.
הנגעים האופייניים למחלה מלווים בהפרשת מוגלה המדיפה ריח אופייני ולא נעים ובכאבים חמורים. לאחר שהנגעים נרפאים, הם משאירים אחריהם צלקות או כתמים.
בהמשך, הנגעים נוטים לחזור ולהופיע באזורים אחרים וכך המראה האופייני שנוצר הוא של כתמים וצלקות לצד נגעים אדומים המפרישים מוגלה. המחלה משפיעה על נשים פי שלושה בהשוואה לגברים, ונוטה להופיע לראשונה בעיקר במבוגרים צעירים, כלומר לאחר גיל ההתבגרות.
הידראדניטיס סופורטיבה: תוצאה של גנטיקה ומצבי חיים שמאיצים את התפתחותה
הגורמים להתפתחות המחלה אינם ידועים. עם זאת, לפי הידוע לנו כיום, נראה כי למחלה ישנו מרכיב גנטי משמעותי שכן במקרים רבים היא מתפרצת בקרב כמה חולים בני משפחה אחת. בנוסף לכך נראה כי היא מושפעת מהורמונים מסוימים. כך למשל ידוע כיום כי במהלך ההיריון ולאחר הפסקת המחזור החודשי, תסמיני המחלה נחלשים באופן משמעותי. גורם נוסף שנמצא כבעל קשר למחלה הוא עישון, המוביל בדרך כלל להחמרתה.
בנוסף לכך, ידוע כיום כי ישנם טריגרים שונים שעלולים לגרום להתפרצות של התקף של הידראדניטיס סופורטיבה. בין היתר מדובר בלבוש צמוד במיוחד או לבוש המיוצר מבדים שאינם נושמים, שימוש בתרופות מסוימות כמו לדוגמה גלולות למניעת היריון או ליתיום, השמנת יתר (קשורה יותר להחמרת המחלה מאשר להתלקחות של התקף), הימצאות באקלים חם במיוחד או לח במיוחד, סטרס נפשי, או הזעת יתר.
נגעים רבים ואבצסים חמורים: מתסמיני הידראדניטיס סופורטיבה
קיימת שונות רבה באופן שבו המחלה מתפתחת בחולים ולפיכך הוצעו מספר שיטות לדירוג השלבים המאפיינים את מהלך המחלה. באופן עקרוני ככל שהמחלה מתקדמת, כך החולה סובל מנגעים רבים יותר, מאבצסים חמורים יותר ומהצטלקות של שטחי עור נרחבים יותר.
חלק מהחולים חווים הפוגה בת מספר שנים בין ההתקפים, אך אחרים סובלים מתדירות גבוהה של התקפים. המחלה גורמת לעלייה בסיכון לסבול מדיכאון וכפי שציינו, הנגעים העוריים גורמים לכאבים רבים.
כיצד מאבחנים הידראדניטיס סופורטיבה?
הידראדניטיס סופורטיבה מוגדרת כמחלה יתומה כיוון שרבים בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי הרפואה לא מכירים אותה. למעשה באופן ממוצע חולפות שבע שנים מהיום שבו הופיעו התסמינים הראשוניים ועד לקבלת האבחנה של המחלה. במהלך הזמן הזה החולים נאלצים לכתת את רגליהם בין רופאי משפחה לרופאי עור, בין כירורגים לגניקולוגים ועוד.
האבחון מתבסס על המהלך הקליני האופייני של המחלה, על מראה הנגעים העוריים ועל שלילת גורמים אחרים שהיו יכולים להוביל לתסמינים מהם סובל החולה.
הטיפול מותאם אישית
היות והמחקר שעוסק במחלה מועט ביותר, הרי שלא ניתן להצביע בבירור על רמת היעילות של הטיפולים השונים המוצעים כיום לחולים. סך הכול כרבע מהחולים מדווחים כי אף טיפול לא הצליח לגרום להטבה במצבם. הטיפול מבוסס על שילוב של טיפולים אנטיביוטיים מקומיים ומערכתיים ורטינואידים.
במקרים החמורים מוצעים לחולים טיפולים לדיכוי המערכת החיסונית, נוגדי TNF וטיפולי לייזר. במקרים הקשים ביותר ניתן לשקול ניתוח שבו מסירים את האזור הפגוע ולאחר מכן מבצעים השתלת עור מאזור אחר בגוף. נכון להיום ישנה בישראל מרפאה אחת בלבד המיועדת בלעדית עבור הסובלים מהידראדניטיס סופורטיבה, הפועלת במרכז הרפואי תל אביב, על שם סוראסקי.
חשוב מאוד לציין כי מאחר והמחלה גורמת לפגיעה חמורה בתפקוד היומיומי, בדימוי העצמי ובדימוי הגוף, הרי שיש לה השפעה פסיכוסוציאלית מרחיקת לכת. בהתאם לכך, ישנה חשיבות עליונה להתייחס במסגרת הטיפולית גם לנושאים החברתיים, הרגשיים והנפשיים ולא רק להיבט הפיזי ולבעיות העור השונות.
אולי יעניין אותך גם:
