הזעת יתר ובעיות בלוטת התריס: מה הקשר?

הזעת יתר הוא מצב רפואי שבו מתרחשת הזעה עודפת של נוזל מימי על פני העור. הזעת יתר בכפות הידיים, כפות הרגליים, ובתי השחי לא זו בלבד שעשויה ליצור אי נוחות, אבל גם יכולה לרמז על מחלה.

בלוטת התריס או בלוטת המגן היא חלק מהמערכת האנדוקרינית וממוקמת באזור הצוואר. תפקידה העיקרי של הבלוטה כולל את חילוף החומרים, ויסות וייצור של הורמונים בגוף.

בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים, טריודוטיירונין (T3) ותירוקסין (T4). כאשר בלוטת התריס מייצרת כמות עודפת או כמות קטנה של שני ההורמונים, זה גורם לגירוי יתר של מערכות רבות אחרות בגוף ולהופעת תופעות לוואי הכוללות הזעת יתר. במקביל, חולים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, מתלוננים אף הם על הזעת יתר.

טיפולים הורמונליים, בלוטת התריס והזעת יתר

נשים בגיל המעבר מתלוננות על תחושת גלי חום, הזעת יתר והפרעות שינה. רוב האנשים מאמינים כי תסמינים אלו קשורים לירידה ברמות האסטרוגן, אולם תסמינים אלה זהים לסימני ההיכר של תת פעילות בלוטת התריס ובייחוד כשמדובר בהזעת יתר ונדודי שינה.

טיפולי אסטרוגן בנשים אלה מסבים נזק נוסף לבלוטת התריס. רמות גבוהות של אסטרוגן מפריעות להורמוני בלוטת התריס, בייחוד לניצול של T3, הורמון בלוטת התריס. לפיכך, טיפול הורמונלי מוביל לשורה של בעיות ועשוי לפגוע בתפקודה התקין של בלוטת התריס, מצב הגורם להזעת יתר.

הזעת יתר ובלוטת התריס – הקשר בין השניים

הזעת יתר יכולה להיגרם על ידי תפקוד לקוי של מערכת עצבים האוטונומית (ANS). פעולת ההזעה נשלטת באמצעות הפעולות המנוגדות של המערכות הסימפטיות והפאראסימפתטית המרכיבות את מערכת העצבים האוטונומית. אם המערכת הסימפטטית מגורה יתר על המידה, הזעת יתר תתרחש. מצב זה מצריך כיום הליך כירורגי ותקופת אשפוז קצרה.

המחלות הנפוצות ביותר הגורמות להזעת יתר הן סוכרת ומחלות שמקורן בבלוטת התריס. סוכרת היא מחלה המתבטאת בעודף סוכר בדם. לאורך זמן, המחלה משבשת את התפקוד התקין של מערכת העצבים האוטונומית. בלוטת התריס, הממוקמת במרכז הצוואר, אחראית על ייצור הורמונים חשובים וזאת בתגובה לאותות במוח. הורמונים אלה פועלים בתגובה לאותות החשמליים להגברת או האטת קצב חילוף החומרים של הגוף.

פעילות יתר של בלוטת התריס מובילה לבלוטת התריס להפריש כמות גדולה יותר של הורמונים בהשוואה למצב תקין. מצב זה מגביר את קצב חילוף החומרים, מוביל תסמינים כמו עצבנות, דפיקות לב מוגברות, ירידה במשקל וזיעת יתר.

כך מאתרים את הקשר בין הזעת יתר לבעיות בלוטת התריס

פעילות יתר של בלוטת התריס מתבסס על על רשמים קליניים בבדיקה פיזיקלית, בדיקות אולטרסאונד, בדיקת דם ואמצעי הדמיה נוספים. התלונות העיקריות

המרמזות על הבעיה בבלוטת התריס כוללות רעידות, שינויים בעור, שיער דק, קצב לב מהיר והזעת יתר.

בעת הבדיקה הגופנית הרופא מאבחן שינויים בגודל הבלוטה על ידי מישוש הצוואר. במקרים אחדים החולים מאובחנים עם נפיחות מסביב לעיניים, בשל התגובה הדלקתית המתרחשת באזור האחורי של ארובת העין במסגרת מחלה המכונה בשם גרייבס.

בדיקת דם פשוטה מסייעת לגבש את האבחנה הסופית. בדרך כלל רמות הורמוני בלוטת התריס יהיו גבוהים או נמוכים, אך עם זאת, הכלי העיקרי לצורך זיהוי של פעילות יתר של בלוטת התריס הוא מדידה של רמת TSH הדם, חומר המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח.

כיצד מטפלים בהזעת יתר?

הטיפול בהזעת יתר ממקור משני (פעילות יתר או תת פעילות של בלוטת התריס) מתבסס על ידי טיפול במקור הבעיה. מטופלים המקבלים טיפול הורמונלי עשויים לקבל טיפול נוגד אסטרוגני המקל על הזעת היתר. כמו כן, טיפולים כמו בתרופות אנטיכולינרגיות וניתוחים במקרים אחדים עשויים אף הם לסייע לפתרון הבעיה.

אולי יעניין אותך גם:

תבחין זיעה לגילוי סיסטיק פיברוזיס

הידראדניטיס סופורטיבה – מחלה דלקתית כרונית של העור המלווה בהזעת יתר