הזעה היא אמצעי פיזיולוגי תקין הנשלט על ידי פעילות של מערכת העצבים הסימפטטית כולינרגית. מערכת אוטונומית זו אחראית בראש ובראשונה על ויסות החום של הגוף.
הזעת יתר מתרחשת לעיתים כאשר חלה פגיעה בויסות החום או במערכת העצבית ומאפיינת מספר מחלות. זהו מצב רפואי שבו אדם מזיע באופן קיצוני ובלתי צפוי.
אנשים עם הזעת יתר יכולים להזיע גם כאשר הטמפרטורה נמצאת בטווח התקין וגם כאשר האדם נמצא במצב מנוחה ואינו פעיל פיזית. כאשר מערכת העצבים הסימפטטית מופעלת בצורה יתרה, הגוף מפריש זיעה.
המחלות הכי נפוצות שגורמות להזעת יתר הן סוכרת ופעילות יתר של בלוטת המגן. סוכרת היא מחלה המתאפיינת בקושי לשלוט על רמות הסוכר (גלוקוז) בדם. לאורך הזמן, הסוכרת משבשת את פעילותה של המערכת העצבים האוטונומית בגוף. סוכרת קשורה גם להשמנת יתר, שהיא עצמה יכולה לגרום להזעת יתר.
מנגנון הזעת יתר בסוכרת
הזעת יתר עקב סכרת היא סימן המרמז על הימצאותה של בעיה חמורה. הזעת יתר היא תופעה נפוצה כאשר רמות הסוכר בדם נמוכות, מצב המכונה בשם היפוגליקמיה. כאשר אינה מטופלת, היפוגליקמיה יכולה להוביל לחוסר הכרה ובמקרים מסוימים אף לתרדמת סוכרתית. לכן, תקופות של הזעת יתר בקרב סוכרתיים הם עניין שבשגרה.
הסיבה השנייה במקרה של הזעת יתר עקב סכרת פחות נפוצה ומסוכנת יותר. סוכרת, לאורך השנים, עלולה לגרום לנזק משמעותי למערכת העצבים האוטונומית. חלק זה של מערכת העצבים אחראי על התפקוד הבלתי רצוני (אוטונומי) עצמאי של הגוף כמו קצב לב, לחץ דם, זיעה ועיכול. מחלת הסוכרת נמנית מבין מספר המחלות הגורמות לנוירופתיה, מחלה של מערכת העצבים הגורמת לנזק בלתי הפיך בעצב.
סיבה נוספת ועקיפה המסבירה את הקשר בין סוכרת להזעת יתר היא הקשר הרקום בין מחלת הסוכרת להשמנת יתר. השמנת יתר כשלעצמה גורמת להזעת יתר.
חשיבות האבחון המדויק
אבחון מחלת הסוכרת נעשה באמצעות תשאול רפואי ובדיקות מעבדה הנעשות לצורך מדידת רמות הסוכר בדם. בדיקה חדשנית, פשוטה ובלתי פולשנית המוכרת תחת השם המסחרי נוירופד פותחה בשנים האחרונות כדי לתת אינדיקציה טובה בדבר כמות הזיעה כמו גם תקינות פעילות המערכת העצבית הכולינרגית בחולי סוכרת. בדיקה נוספת המסייעת להערכת תקינות והמצאות התגובה העצבית של בלוטות הזיעה היא בדיקת רפלקס אקסון העצבי.
הזעת יתר עקב סכרת: כיצד מטפלים?
טיפול במחלת הסוכרת ושמירה על רמות הסוכר בדם בטווח התקין יכולות למנוע את הפגיעה במערכת העצבים האוטונומית, למנוע נזק עצבי בלתי הפיך ולמנוע הזעת יתר. חשוב לטפל בהיפוגליקמיה מוקדם ככל האפשר והחל מרגע הופעת התסמינים אצל הפרט.
היפוגליקמיה ונוירופתיה האוטונומית שתיהן יכולות להיות בעיות הרות אסון , אולם עם טיפול ראוי במחלת הסוכרת, ניתן למנוע סיבוכים רפואיים והחמרה במצב הבריאותי. מספר טיפולים מערכתיים הנמצאים בשימוש כיום מצביעים על רמות הצלחה שונות. תרופות הניתנות דרך פומי אנטיכולינרגיות כמו סקופולמין, אוקסיבוטינין ופרופטלין, יכולות לשפר ולהקל על התסמינים. אך עם זאת, ובמקביל לכך יכולות לגרום לתופעות לוואי, כמו יובש בפה, עצירות ובלבול. קלונידין הינה תרופה נוספת שיכולה לעזור, אולם השימוש בה מוגבל בגין תופעות הלוואי- ירידת לחץ דם ויובש בפה.
במקרים בהם הטיפול התרופתי כשל, יכול להתבצע טיפול בוטולינום טוקסין, בו מוזרק רעלן הבוטולינום לעור אצל חולי סוכרת הסובלים מהזעת יתר. זעה מקומית בכפות הידיים, בבית השחי, או ברגליים מטופלת אף על ידי ניתוח פלסטי אנדוסקופי בבית החזה הנקרא סימפטקטומיה אנדוסקופית. במסגרת הניתוח מנוטרלות בלוטות הזיעה והזיעה מופסקת.
